הפקרה אחרי פגיעה

הפקרה אחרי פגיעה – מאמר

עבירת הפקרה אחרי פגיעה

מה דינו של מי שמעורב בתאונת דרכים ומפקיר נפגעים במקום מבלי שעצר והזעיק כוחות הצלה?

עד לאיזה שלב משתרעת חובה זו?

האם גם מי שאינו אשם בתאונה והפקיר נפגעים בהמשיכו ליסוע מבלי שעצר יימצא אשם בביצוע עבירה זו?

במאמר זה אנסה לענות על שאלות אלה.

הפקרה אחרי פגיעה – המסגרת החקיקתית

סעיף 64 לפקודת התעבורה קובע את המסגרת החקיקתית של עבירת ההפקרה אחרי פגיעה המובאת בפניכם להלן:

הפקרה אחרי פגיעה (תיקון מס' 101) תשע"ב-2011

64א.  (א)  נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם,

אשר היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם או עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר,

כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולהזעיק עזרה, דינו – מאסר שלוש שנים.

          (ב)  נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה,

או עצר כאמור ולא הזעיק עזרה, דינו – מאסר שבע שנים.

          (ג)   נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נגרמה לאדם חבלה חמורה או שבה נהרג אדם, ולא עצר או לא הזעיק עזרה כאמור בסעיף קטן (ב), דינו – מאסר 14 שנים.

          (ד)  החליט בית המשפט להטיל על אדם עונש מאסר לפי סעיף קטן (ב) או (ג), לא ייתן עליו צו מבחן, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, ולא יטיל עליו מאסר על-תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף.

          (ה)  בסעיף זה, "הזעיק עזרה" –

הושיט עזרה מתאימה בהתאם לנסיבות המקרה ולמקום התאונה, ובכלל זה, בהתאם לנסיבות המקרה,

הזעיק את גופי ההצלה המקצועיים הנחוצים למקום התאונה, המתין ליד הנפגע עד להגעתם, דאג למניעת כל נזק נוסף לנפגע ככל יכולתו והגיש לנפגע עזרה ראשונה אם ביכולתו להגישה על פי הכשרתו.

חובת נוסע להתקשר לגופי הצלה (תיקון מס' 101) תשע"ב-2011

64א1. נוסע ברכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם חייב להתקשר לגופי ההצלה הנחוצים ולהזעיקם למקום התאונה, בהקדם האפשרי בנסיבות העניין, אלא אם כן נוהג הרכב עצר והזעיק עזרה, בנסיבות כאמור בסעיף 64א(ב) או (ג); העובר על הוראה זו, דינו – מחצית העונש הקבוע בסעיף 64א(ב) או (ג), לפי העניין; הוראות סעיף זה לא יחולו על קטין שטרם מלאו לו 16 שנים.

קיימות אם כן 3 דרגות של חומרה לעבירת ההפקרה על פי החוק והענישה תלוית תוצאה.

משמע, ככל שלנפגע נגרם נזק גדול יותר עד לרמה של מוות, כך מדרג הענישה למי שהפקיר את הנפגע או הנפגעים בשטח ללא הושטת עזרה הינו גבוה יותר.

הדרגות כפי שמצוין בחוק הינן מהקל אל החמור –

  1. נפגע אדם או עשוי היה להיפגע – עד 3 שנות מאסר
  2. נפגע אדם באופן ודאי הסובל מפציעה כזאת או אחרת – עד 7 שנות מאסר.
  3. אדם שנפגע הסובל מחבלה חמורה או הרוג – עד 14 שנות מאסר.

החוק וגם הפסיקה הכירו בכך שכל אירוע של הפקרה ונסיבותיו הספציפיות. 

קיימים ויכוחים בפסיקה בדבר עצם התניית רמת הענישה בגין הפקרה אחרי פגיעה, לתוצאת הנזק שנגרמה לאדם הנפגע ואולם על כך במאמר אחר.

עם התגברות אירועי ההפקרה אחרי תאונות דרכים עם נפגעים,

קיימת כיום מגמה ברורה של החמרה בענישה בעבירה זו, ופחות סובלנות כלפי נהגים שהפקירו את השטח, בטענה לחוסר מודעות בדבר עצם התרחשותה של תאונה.

בנוסף בעבר הוכרה בפסיקה האפשרות שלא להרשיע בעבירה,

זאת כשקמה טענה מצד הנהג לכך שלא הפקיר מאחר ואם הנפגע נהרג באופן מיידי כשאיבריו מפוזרים בזירה, הרי שלא היה בידו לסייע.

כיום גם הלכה זו שונתה במסגרת אותה מגמת החמרה,

ובית המשפט במסגרת ההלכה האחרונה קבע כי גם אם הנפגע נהרג בו במקום, קיימת לנהג המעורב החובה לעצור, ולהזעיק את כוחות ההצלה.

הפקרה אחרי פגיעה – מה דינו של המפקיר?

כמובא לעיל, כל מקרה לגופו.

בדרך כלל טענה בדבר חוסר מודעות לעצם קרות התאונה (כפי שטען הנאשם הכדורגלן יצחק אספה באירוע המצער בו נהרג ארי נשר ז"ל) לא תתקבל,

וזאת על רקע אינדיקציות לכך כי לא תתכן מציאות אחרת מלבד הניסיון לחמוק מהמקום ולחמוק מעונש.

מאידך, ייתכנו מקרים של נסיעה במהירות גבוהה ובתנאי כביש מסוימים,

בהם הנהג לא יכול היה לדעת או להבחין כי התנגש באדם, ובהיעדר אינדיקציות לכך שרצונו לחמוק מן הדין ייתכן ותתקבל הטענה ואולם זאת רק בהינתן נסיבות ייחודיות. 

הפסיקה לוקחת בחשבון את אופיו של הנהג המפקיר:

יש אנשים שבאופיים הם "חמקנים", כאלה המתקשים להתמודד עם סיטואציות קיצוניות המצריכות מהם להסתכל למציאות בעיניים,

לעומת אנשים שבאופיים הם "מתעמתים" קרי כאלה שיכולים להתמודד עם הצורך לעצור ולהתעמת עם הסיטואציה, תהא  כואבת ככל שתהא.

בנוסף, הכירה הפסיקה ונתנה דגש על כך שהרבה מהמפקירים עושים זאת כתוצאה מהפחד להיתפס,

בשל קיומה של עבירת תעבורה נלווית בזמן ביצוע התאונה כגון: נהיגה בפסילה, נהיגה בשכרות או תחת השפעת סמים וכד'.

כמובן שנסיבה מחמירה נוספת הינה במצבים בהם המפקיר מגיע מאוחר יותר לתחנת המשטרה,

על מנת לדווח על כך שהוא "התנגש במשהו ולא ברור לו מה קרה", אחרי ששטף את הרכב ודאג לנקות ראיות מרשיעות.

ככל שקיימות יותר ראיות המורות ומראות על מודעות מצד הנהג בדבר ההפקרה,

כך הוא צפוי לענישה מכבידה יותר של מספר שנים בבית הסוהר.

ונשאלת השאלה:

מה דינו של מפקיר המעורב בתאונה –

שלאחר בירור נסיבות התרחשות האירוע עולה כי  אינו אשם בעצם התרחשותה?

עבירת ההפקרה הינה עבירה עצמאית שאינה תלויה בשאלת אשמת הנהג המפקיר בהתרחשות התאונה!

החוק והפסיקה קובעים באופן חד משמעי שאין כל קשר בין שני הדברים. 

לדוגמא, יצחק אספה במקרה של התאונה שהביאה לפטירת ארי נשר ז"ל נמצא לא אשם בעצם התרחשות התאונה,

זאת אומרת שככל ולא היה מפקיר את הנפגעים בשטח והיה מקיים את דרישת החוק,

לעשות מה שביכולתו לסייע ולהזעיק את כוחות ההצלה, הוא לא היה חייב בשום ענישה כתוצאה מהתרחשות האירוע.

יצחק אספה הורשע אך ורק בעבירת ההפקרה, שהינה עבירה עצמאית כאמור ואשר אינה תלויה בשום צורה באשמת הנהג לעצם קרות התאונה. 

סטנדרט ההתנהגות המוטל על נהג פוגע בשטח הינו אם כן ברמת ציפייה גבוהה, ושוב הכל תלוי נסיבות קונקרטיות בתאונה ספציפית.

עד להיכן משתרעת הציפייה של החוק מנהג פוגע להישאר במקום ולהושיט עזרה?

כאמור הציפייה היא ברמה גבוהה.

היו מקרים בהם הנהג הפוגע עצר במקום התאונה, הזעיק את האמבולנס וכוחות המשטרה, וברגע שאלה הגיעו עזב את המקום מבלי שמסר פרטים ומבלי שהמתין למיצוי התיחקור שלו, והליך מתן הסיוע.

בית המשפט פסק כי גם מקרה כזה ייחשב להפקרה,

וזאת מאחר ומטרת החוק היא לא רק לוודא את מתן העזרה לנפגע בשטח,

כי אם גם  להשית סטנדרט ערכי בו הנהג המעורב לוקח אחריות על מעורבותו באירוע, ומוסר את כל הפרטים הידועים לו לכוחות על מנת ולסייע להם להבין את אשר אירע.

מתן העזרה הינו חשוב כשלעצמו ואולם לעבירה קיימות כמובא תכליות חשובות נוספות,

כך שגם נהג שדאג לדווח ולעצור במקום לא יעזוב אותו בטרם נתן פרטים אודות זהותו, ואודות הידוע לו בכל הקשור לתאונה שהתרחשה.

האם קיימות חובות מצד נוסעים ברכב של הנהג המפקיר?

ככל ויש נוסעים נוספים ברכב של הנהג המפקיר בזמן התרחשות התאונה, הרי שקיימת מצדם חובת דיווח בדבר עצם קרות הפגיעה.

הפסיקה הכירה בסוגי מערכות יחסים שונות בין יושבי הרכב, כך שנבדקת רמת ההשפעה שיש ליושבי הרכב האחרים על קבלת ההחלטות של הנהג.

ככל וגילו של הנוסע קטן מ 16 לא קמה לו כל חבות.

ככל שהנהג דומיננטי יותר, תופחת אחריות הנוסעים הנוספים,

ואולם ככל שיש בכוחם של הנוסעים הנוספים להביא את הנהג לעצור במקום ולקיים את חובתו על פי החוק, כך תגבר האחריות שלהם.

בכל מקרה, האחריות המינימלית מצד נוסע שגילו גדול מ 16 שנים, היא חובת דיווח אודות התאונה לכוחות ההצלה,

וככל ולא ימלא חובה זו יימצא כמי שמפר את סעיף 64א1 לפקודה. 

לדעת טובים, קיימת לאקונה בחוק הקיים כפי שהדברים באים לידי ביטוי בסעיף 64א(ד) – 

על פי הסעיף לא ניתן להטיל ענישה של מאסר על תנאי וצו מבחן.

לא ברור מדוע בחר המחוקק למנוע את האפשרות של הטלת עונש של מאסר על תנאי וצו מבחן.

ייתכן והמדובר בטעות ניסוחית ובכל מקרה,

אני סבור שבין כה וכה אין בהטלת מאסר על תנאי טעם רב וזאת מעצם השאלה המתבקשת – "מה הסיכוי שהברק ייפגע פעמיים" ?

אני סמוך ובטוח שאף נהג לא רוצה לפגוע בכלי רכב אחר ולהביא לפציעה של אדם כלשהו, על כן הטלת עונש על תנאי היא אכן מיותרת בהסתברות גבוהה.

מציאות על פיה אדם נוהג ופוצע או הורג אחרים יותר מפעם אחת בכביש בהעדר כוונה כזאת, צריכה להיות והינה נדירה. 

כולי תקווה שמציאות בה יש נפגעים כתוצאה מתאונות דרכים תעלם לגמרי,

ואולם כולנו מודעים לכך שמדובר במה שלא יכול להתממש  וזאת בשל ה"גורם האנושי". 

ייתכן וכניסת הרכב האוטונומי בעתיד לפעולה יביא לשינוי. אין ספק כי בכל הקשור לשמירת חיי אדם המדובר בשאיפה מבורכת.

אם יש לכם שאלות נוספות בנושא הפקרה או בכל עניין אחר אשמח לעמוד לרשותכם גם בטלפון לייעוץ מלא, דיסקרטי, ומקצועי.

סמנו לייק בדף הפייסבוק של עורך דין תעבורה איילון בירנבוים והישארו מעודכנים

תעבורה זה א.ב

כתיבת תגובה

חייגו עכשיו