החזקת סכין או אגרופן שלא כדין – סעיף העבירה והמצב המשפטי לרבות דרכים להתמודדות עם אישום זה במאמר שלפניכם.
החזקת סכין שלא כדין – המסגרת החקיקתית
עבירת "החזקת סכין או אגרופן שלא כדין" קבועה בסעיף 186 לחוק העונשין.
על פי הסעיף, אסור להחזיק סכין מחוץ לבית.
מי שנתפס מחזיק יכול לספוג עונש של עד 5 שנות מאסר ! (המדובר בעבירת פשע המחייבת קיום שימוע בטרם הגשת כתב אישום).
החזקת סכין שלא כדין / אגרופן – לשון החוק מובאת בפניכם כדלקמן:
- 186 (א) המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו – מאסר חמש שנים. (ב) לענין סעיף זה, חזקה היא כי החזקת אולר הנה למטרה כשרה. החזקה לפי סעיף קטן זה לא תחול על החזקת אולר במוסדות חינוך או במקומות אחרים, הכל כמפורט בתוספת השניה, או בסמוך אליהם. (ג) השר לביטחון הפנים רשאי בצו, מטעמים של שמירה על ביטחון הציבור ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לשנות את התוספת השניה לענין סעיף קטן (ב).
המחוקק העביר את נטל ההוכחה אל החשוד
הלכה למעשה הסעיף מעביר את חובת ההוכחה אל החשוד.
על החשוד להוכיח כי נשיאת הסכין או האגרופן נעשו למטרה כשרה.
את החזקה על פיה החשוד הוא שצריך להפריך את החשד כנגדו,
קבע המחוקק משום ריבוי המקרים בהם אנשים נושאים נשק קר ברשותם ללא הסבר.
בנוסף העברת הנטל נעשתה משום הקושי להוכיח היעדרה של מטרה כשרה מצד הרשויות.
בשל החומרה הרבה בה רואה המחוקק נשיאה של סכין או אגרופן ללא צורך משום פוטנציאל הנזק והפגיעה בשלום הציבור,
הוחלט להפוך את חובת ההוכחה (החלה באופן עקרוני במשפט הפלילי על התביעה),
ולהעביר אותה אל מי שנתפס עם הסכין או האגרופן ברשותו.
החזקת אולר הינה כברירת מחדל כזאת שאין בה חזקת מסוכנות כפי שקיימת באגרופן או סכין.
החזקת אולר מותרת מתוך ההנחה או ההבנה שלאולר שימושים רבים,
מדובר בחפץ פונקציונאלי הנותן מענה לצרכים שונים ושאינו כלי נשק קר כמו הסכין והאגרופן.
מהו סכין ומהו אולר ומה ההבדל בין השניים מבחינת החוק?
הגדרת ההבדל בין סכין לאולר מובא במסגרת סעיף 184 לחוק העונשין שעושה את ההבחנה בין שני החפצים הללו:
"סכין" – כלי בעל להב או כלי אחר שמסוגל לדקור או לחתוך;
"אולר" – סכין מתקפלת שאורך להבה אינו עולה על עשרה סנטימטרים ושלא ניתן להפכה, בעזרת קפיץ או באמצעי אחר, לסכין שלהבה קבוע;
אם אתם רוצים לשאת אולר וכדי להיות בטוחים שאי אפשר לבוא אליכם בטענות ולהעמידכם לדין על פי סעיף 186, עליכם לעמוד בהגדרת החוק.
גם אז יש לזכור, כי אסור להכניס אולר למוסדות חינוך ולכאלה המפורטים בתוספת השנייה לחוק
(מגרשי ספורט, מקומות בילוי, מסעדות וכד') .
שימו לב כי סכין אינו מוגבל רק לצורה ה"קלאסית" של החפץ, כי אם לכל כלי המסוגל לדקור או לחתוך !
(כן, גם נשיאת מספריים יכולה להעמיד אדם בסיכון על פי הגדרת הסעיף).
הפסיקה קבעה כי אדם המצוי בביתו של אחר, והוא נושא על גופו "סכין" ייחשב למי שעובר על הסעיף.
מהי מטרה כשרה ?
לכשנתפס ברשותו של אדם סכין במרחב הציבורי,
ככל ויצליח להוכיח כי הוא מחזיק את אותו סכין למטרה כשרה (כגון: כלי עבודה) הרי שאז לא ניתן יהיה להאשימו.
לכן, טבח המצוי בדרכו לעבודה במסעדה, כשהוא לבוש במדי מטבח וברשותו נרתיק סכינים לצורך כך,
הסיכוי כי יימצא עצמו חשוד בביצוע העבירה הינם נמוכים במיוחד.
רף ההוכחה של מטרה כשרה החלה על החשוד הינה ברמה של מאזן הסתברויות, שאינו נטל גבוה.
לגבי אגרופן המצב מעט מורכב יותר, המדובר בחפץ שמעצם הגדרתו נועד להכאה או פציעה של אדם אחר.
לכן הוכחת מטרה כשרה במצב זה מצריכה סיבה מקורית במיוחד, כגון: אביזר שמשמש כחלק מחפצים להצגה
(כמובן שטענה כזאת תיבדק על ידי החוקר כדי לראות באם יש בה אמת ואם לאו).
ככל ולמי שנתפס אין סיבה המהווה מטרה כשרה שבגינה החזיק את הסכין או האגרופן, הרי שיוחזק כמי שעבר עבירה על פי הסעיף.
גם אם נתפס סכין או אגרופן ולא נמסרה על ידי החשוד סיבה המהווה מטרה כשרה, גם אז יש לבחון את חוקיות החיפוש שבוצע על גופו ובחפציו.
ככל והחיפוש נעשה ללא קיומו של חשד סביר, ובהעדר הסכמה מדעת לביצוע החיפוש,
הרי שניתן יהיה לבטל את הממצאים כראייה קבילה.
האם הגנה עצמית הינה בגדר מטרה כשרה?
התשובה המיידית והפשוטה היא – לא!
ברוב המכריע של המקרים בה מועלית טענת הגנה עצמית מצד מי שנתפס כשברשותו סכין או אגרופן, טענה זו לא תתקבל.
במקרים כאלה ההחזקה לא תוכר כמטרה כשרה, שכן ככל והטענה היא ערטילאית, לא ברורה וכללית לא יהיה בה כדי לפטור את החשוד מהעמדה לדין.
אם כן הפסיקה דחתה את טענת ההגנה העצמית הערטילאית כ"מטרה כשרה".
במסגרת ע"פ 9133/04 דוד גורדון נ' מדינת ישראל שדחה את ההגנה העצמית הערטילאית כמטרה כשרה נימק בית המשפט עניין זה בין היתר במסגרת הציטוט הבא:
"בתי המשפט, בהם בית-המשפט העליון, הוסיפו והתריעו שוב ושוב על אותה מגיפה שפשטה במחנה והיא מגפת תת-תרבות הסכין. צעירים נושאים עימהם סכינים למיניהן, משל המדובר היה בפריט לבוש הכרחי כממחטה או כדבר אחר שאדם נושא בכיסו כמפתח או כמכשיר טלפון נייד. וסכין הנישאת על גוף במערכה הראשונה סופה שהיא נשלפת וננעצת בגופו של הזולת במערכה השניה. שאלנו את עורך-דין כהן מה טעם נשא המערער את הסכין על גופו משבא למועדון ותשובתו לכך היתה כי הדבר נעשה "להגנה עצמית"…מפני נערים כמערער שאף הם נושאים על גופם סכין "להגנה עצמית". כך, "ליתר בטחון" נושא לו נער סכין על גופו, "ליתר בטחון ועל כל צרה שלא תבוא"...".
יחד עם זאת, בנסיבות מאוד ייחודיות כאשר מי שנתפס כשברשותו סכין או אגרופן נתון לסכנה קונקרטית ומיידית,
כשהחשוד יכול להצביע על הסיכון הספציפי, וככל ויצליח להראות שמדובר בעניין מוחשי וממשי בנסיבות העניין,
ייתכנו מצבים בהם תוכר הטענה וההחזקה תוכר ככזאת שנעשתה למטרה כשרה.
(כך לדוגמא הובא באמרת אגב במסגרת הליך 10-07-2014 מדינת ישראל נגד ברוכים) המציין את הגנת ה"הגנה העצמית" כהגנה הקבועה בחוק העונשין בסעיף 34י' לפיה:
"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים".
ומכאן מסיק כבוד השופט דב פולוק וקובע, כי על מנת שהגנת ה"הגנה העצמית" תחול ותחשב למטרה כשרה, על הסכנה הנשקפת לחייו של הנאשם (או החשוד) להיות מיידית. (הדברים נכונים גם בהחזקת סכין וכן בעבירה של החזקת אגרופן).
חשיבות בשימוש בעורך דין פלילי בתיקים בנושא של נשיאת סכין או אגרופן של כדין
החשיבות בשכירת שירותיו של עורך דין הבקיא באופן ניהול תיקי חקירה בנושא עבירה זו של נשיאת סכין או החזקת אגרופן במרחב הציבורי הינו קריטי בהיבטים רבים.
אין להקל ראש בחשדות אלה, שכן בנמצא נאשמים לא מעטים, שמצאו עצמם מאחורי סורג ובריח בגין סעיף זה, בין היתר על רקע התנהלות שגויה.
למשרדי ניסיון רב בניהול תיקים בעבירה זו לרבות הישגים משמעותיים.
ככל ואתה מתמודד עם תיק פלילי, אני מזמין אותך להתייעץ עמי טלפונית באופן ראשוני, כך שנוכל יחד לגבש עבורך אסטרטגיה מנצחת.
סמנו לייק בדף הפייסבוק של עורך דין פלילי איילון בירנבוים והישארו מעודכנים